ביאור שטיינזלץ על קידושין ע״ב

1 והאידנא הוא דליוה פרסאי ועכשיו הוא שהעלוהו הפרסים והעמידו גשר צפונה יותר. אמר ליה לו אביי לרב יוסף: להא גיסא לצד זה של פרת עד היכא היכן, כלומר, לצד מערב של הפרת עד היכן גבול בבל? אמר ליה לו: מאי דעתיך דעתך, משום מה אתה שואל? — משום העיר בירם, הלא מייחסי מיוחסי העיר פומבדיתא מבירם נסבי הם נושאים להם נשים, הרי שאנשי בירם בחזקת כשרים.

2 אמר רב פפא: כמחלוקת זו בין רב ושמואל לענין יוחסין של בבל, כך מחלוקת לענין גיטין, האם מקומות אלה נחשבים כמדינת הים ששליח הגט הבא משם צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם". ורב יוסף אמר: מחלוקת זו היא ליוחסין, אבל לגיטין דברי הכל דינה של בבל הוא עד ארבא תניינא דגישרא האגם השני של הגשר.

3 אמר רמי בר אבא: מחוז חביל ימא — תכילתא תכלתה, פארה של בבל מבחינת יוחסין. המקומות שוניא וגוביא הם תכילתא תכלתו, יופיו של חביל ימא. רבינא אמר: אף המקום ציצורא בכלל אלה. תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך, חנן בן פנחס אומר: חביל ימא תכילתא תכלת של בבל, שוניא וגוביא וציצורא — תכילתא תכלת של חביל ימא. אמר רב פפא: והאידנא ועכשיו, בימינו — איערבי בהו כותאי התערבו בהם כותיים שומרונים. ומעירים: ולא היא, אין הדבר נכון, אלא איתתא אשה הוא דבעא מינייהו שביקש כותי אחד מהם ולא יהבו ליה נתנו לו ומשום כך יצא קול שהכותים התערבו באנשי מקום זה. ושואלים: מאי מהו האיזור הזה שקראו לו חביל ימא? אמר רב פפא: זו איזור הסמוך לפרת שליד

4 בורסי. ההוא גברא אדם אחד שאמר להו להם לחכמים: אנא אני מן המקום הנקרא שוט מישוט. עמד ר' יצחק נפחא על רגליו ואמר: שוט מישוט בין הנהרות עומדת. ושואלים: וכי ואם בין הנהרות עומדת, מאי הוי מה היה מה חשוב הדבר להלכה? אמר אביי, אמר ר' חמא בר עוקבא, אמר ר' יוסי בר' חנינא: ארץ בין הנהרות הרי היא כגולה פומבדיתא ליוחסין. ושואלים: והיכא קיימא והיכן מצוי הוא תחום בין הנהרות לענין זה? אמר ר' יוחנן: מהמקום איהי דקירא ולעיל ולמעלה לצפון. ושואלים, והא והרי אמר ר' יוחנן: עד מעברתא המעבורת שבמקום גיזמא ולא יותר! אמר אביי: רצועה נפקא יוצאת מהאיזור המיוחד עד מעבר לאיהי דקירא.

5 אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: חלזון ניהוונד הרי היא כגולה לענין יוחסין. אמר להו להם אביי: לא תציתו ליה אל תקשיבו לו, אל תקבלו את דבריו לענין זה, יבמה היא שנפלה ליה התם לפניו משם ממקום זה, והוא רוצה לשאת אותה, ולכן הוא אומר שהם מיוחסים. אמר ליה לו: אטו דידי וכי הלכה זו שלי היא? הלא של רב חננאל היא! אזיל שיילוה הלכו שאלוהו לרב חננאל, אמר להו להם: הכי כך אמר רב: חלזון ניהוונד הרי היא כגולה לענין יוחסין.

6 ומעירים: ופליגא וחלוקה שמועה זו על מה שאמר ר' אבא בר כהנא. שאמר ר' אבא בר כהנא: מאי דכתיב מהו שנאמר "וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי" מלכים ב יח, יא חלח — זו חלזון, חבור — זו הדייב, נהר גוזן — זו גינזק, ערי מדי — זו חמדן וחברותיה, ואמרי ויש אומרים לה: זו נהוונד וחברותיה. ועשרת השבטים נתערבו בגויים, ולכן אין ייחוסם של הישראלים שם ברור.

7 ושואלים: מאי מה הן חברותיה של נהוונד? אמר שמואל: כרך מושכי חוסקי ורומקי. אמר ר' יוחנן: וכולם לפסול, לכולם יש אותו פסול יוחסין. קסלקא דעתא עלה על הדעת לומר שמושכי היינו זו היא מושכני. ושואלים: והאמר והרי אמר ר' חייא בר אבין אמר שמואל: מושכני הרי היא כגולה, כפומבדיתא, לענין יוחסין! אלא צריך לומר שמושכי מקום לחוד, ומושכני מקום לחוד.

8 אגב הזכרת מקומות אלה, הביאו מה שפירשו על הכתוב "ותלת עלעין בפמה בין שנה" ושלוש צלעות בפיה בין שיניה דניאל ז, ה. אמר ר' יוחנן: זו חלזון, הדייב ונציבין, שפעמים בולעתן מושלת בהם מלכות פרס ופעמים פולטתן. שעברו מקומות אלו מידי הפרסיים לידי הרומיים ושבו אליהם כמה פעמים.

9 ועל אותה חיה שנאמר שם "וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב" שם ה והנה חיה אחרת שניה דומה לדוב, תני שנה רב יוסף: אלו פרסיים שאוכלין ושותין הרבה כדוב, ומסורבלין שמנים כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב, שהוא כל הזמן נודד ממקום למקום. ר' אמי כי הוה חזי פרסא דרכיב כשהיה רואה פרסי רוכב, אמר: היינו דובא ניידא זהו דוב נודד.

10 אמר ליה לו רבי ללוי: הראני פרסיים, כלומר, תן לי תיאור קצר כיצד נראים הפרסיים. אמר ליה לו: דומים לחיילות של בית דוד. הראני חברין כהני הפרסים. אמר לו: דומין למלאכי חבלה. הראני ישמעאלים. אמר לו: דומין לשעירים שדים של בית הכסא. הראני תלמידי חכמים שבבבל. אמר לו: דומים למלאכי השרת.

11 כי הוה ניחא נפשיה כאשר נחה נפשו, נפטר רבי, אמר בדרך נבואה: מקום ששמו הומניא איכא יש בבבל — כולה עמונאי מבני עמון היא. מקום ששמו מסגריא איכא יש בבבל — כולה דממזירא של ממזרים היא. מקום ששמו בירקא איכא יש בבבל — שני אחים יש שם שמחליפים נשותיהם זה לזה, וממילא בניהם ממזרים. מקום ששמו בירתא דסטיא איכא יש בבבל — היום סרו "סטיא" מאחרי המקום. ומה היה הדבר — דאקפי פירא בכוורי בשבתא ואזיל וצדו בהו בשבתא שהקיפו מקום שהיו בו דגים בשבת והלכו וצדו בהם את הדגים בשבת, ושמתינהו ונידה אותם ר' אחי בר' יאשיה, ואישתמוד והשתמדו כולם. מקום שנקרא אקרא דאגמא איכא יש בבבל — אדא בר אהבה יש בה,

12 היום יושב בחיקו של אברהם אבינו, שהיום הוא נימול. היום נולד רב יהודה בבבל.

13 ומעירים: שאמר מר החכם: כשמת ר' עקיבא נולד רבי. כשמת רבי נולד רב יהודה. כשמת רב יהודה נולד רבא. כשמת רבא נולד רב אשי. ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר: "וזרח השמש ובא השמש" קהלת א, ה. וכך היה גם בדורות ראשונים: עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה כבר שמשו של שמואל הרמתי, שנאמר: "ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב" וגו' שמואל א ג, ג, ששרתה נבואה עליו בימי עלי.

14 ואגב שהזכרנו את העיר הומניא כעיר של עמונים, מביאים על הכתוב "צוה ה' ליעקב סביביו צריו" איכה א, יז, כלומר, שגם בגלות סובבים את ישראל אויביהם. רב יהודה אמר: כגון העיר הומניא שהיא עיר של עמונים הסמוכה לישוב היהודי של פום נהרא.

15 נאמר: "ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניה מת ואפל על פני ואזעק קול גדול ואמר אהה אדני אלהים'" יחזקאל יא, יג רב ושמואל נחלקו בפירוש מקרא זה: חד אחד מהם אמר, פירש את הדבר, לטובה, וחד אמר: לרעה. כיצד? מאן דאמר מי שאומר, שמפרש אותה לטובה — כי הא דאיסתנדרא כמו סיפור זה שמושל מחוז מישן חתניה חתנו של נבוכדנצר הוה היה. שלח ליה לו לנבוכדנצר: מכולי האי שבייה דאייתית מכל אותם השבויים שהבאתי לך ממלחמותיך לא שדרת לן דקאי לקמן שלחת לנו מישהו שיעמוד לפנינו.

16 בעי לשדורי ליה רצה לשלוח לו שבויים מישראל שיהיו משרתיו. אמר ליה לו פלטיהו בן בניהו לנבוכדנצר: אנן דחשבינן ניקו מקמך הכא אנו, שאנו חשובים, נעמוד ונשרת לפניך כאן, ועבדין ניזלו להתם ועבדינו ילכו לשם לחתנך. וכך עשה נבוכדנצר. ועליו אמר הנביא יחזקאל: מי שעשה טובה זו בישראל שמנע מהם גלות זו, ימות בחצי ימיו?

17 מאן דאמר מי שאומר, מפרש, את הפסוק לרעה, דכתיב שנאמר "ותשא אותי רוח ותבא אתי אל שער בית ה' הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את יאזניה בן עזר ואת פלטיהו בן בניהו שרי העם" שם א, וכתיב ונאמר: "ויבא אתי אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה" שם ח, טז.

18 ממשמע שנאמר "ופניהם קדמה" איני יודע שאחוריהם כלפי מערב? שהרי באותו צד נמצא היכל ה'. אלא מה תלמוד לומר "אחריהם אל היכל ה'" — לרמוז דבר נוסף, מלמד שהיו מפריעין פורעים, מגלים את עצמם באחוריהם ומתריזין עצמם מטילים צואה כלפי מעלה דווקא בכיוון של היכל ה'. וקאמר ואמר נביא: מי שעשה הרעה הזאת בישראל ימות על מיטתו בשלום?!

19 ומעירים: תסתיים תוגדר, תסויים השמועה ששמואל הוא שאמר לרעה. שאמר ר' חייא בר אבין אמר שמואל: מושכני הרי היא כגולה לענין יוחסים. ואף מישון לא חשו חששו לה לא משום עבדות ולא משום ממזרות, אלא כהנים שהיו בה לא הקפידו על הגרושות, ואם יש לחשוש לכשרותם של אנשי מישון, הריהו משום פסול חללים, ולא פסול אחר. ואילו לשיטה שנאמרו הדברים לטובה, בני מישון בני עבדים הם.

20 ודוחים: לעולם אימא אומר לך כי שמואל הוא שאמר לטובה, ואין זו סתירה, שכן שמואל לטעמיה לטעמו, לשיטתו שאמר: המפקיר עבדו — יצא העבד לחירות, ואינו צריך אפילו גט שטר שחרור, והביא שמואל ראיה לדבריו ממה שנאמר: "וכל עבד איש מקנת כסף" שמות יב, מד, והלשון "עבד איש" לכאורה קשה, וכי דווקא עבד שהוא איש ממין זכר ולא עבד אשה? אלא הכוונה היא: עבד שיש לו רשות ושלטון לרבו עליו עבד של איש — קרוי עבד שהוא בפועל עבדו של איש מסויים, עבד שאין לרבו רשות עליו, כגון שהפקירו — אין הוא קרוי עבד אלא בן חורין.

21 אמר רב יהודה אמר שמואל: משנתנו זו לגבי יוחסין שממנה דייקנו כי אנשי בבל דווקא טהורים בייחוסם, אלו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים: כל ארצות בחזקת כשרות הם עומדות.

22 ומעירים: אמימר שרא ליה התיר לו לרב הונא בר נתן למינסב איתתא מחוזייתא לשאת אשה ממחוזא שהיתה מחוץ לגבולות בבל ליוחסין. אמר ליה לו רב אשי לאמימר: מאי דעתיך מהי דעתך שהתרת לו — מתוך שאמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים: כל ארצות בחזקת כשרות הן עומדות והלכה כחכמים, והא בי והרי בית מדרשו של רב כהנא לא מתני הכי היו שונים כך ובי ובית מדרשו של רב פפא לא מתני הכי שנו כך, ובי ובית מדרשו של רב זביד לא מתני הכי שנו כך! ומעירים: אפילו הכי כך, למרות ששמע כל דעות אלה, לא קיבלה אמימר מיניה ממנו, ומדוע — משום דשמיע ליה ששמע את ההלכה הזו מרב זביד שמ נהרדעא ועליו סמך ביותר.

23 תנו רבנן שנו חכמים: ממזירי ונתיני ממזרים ונתינים יהיו טהורים לעתיד לבא, אלו דברי ר' יוסי. ר' מאיר אומר: אין טהורים. אמר לו ר' יוסי: והלא כבר נאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם" יחזקאל לו, כה! אמר לו ר' מאיר: כשהוא אומר "מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם" שם הרי יש בכך הדגשה: מאלה ולא מן הממזרות. אמר לו ר' יוסי: בסוף הכתוב כשהוא אומר "אטהר אתכם" — הוי אומר אף מן הממזרות.

24 ומעירים: בשלמא נניח לדעת ר' מאיר שממזרים עדיין יישארו מרוחקים היינו דכתיב זהו שנאמר בנבואה לעתיד לבוא: "וישב ממזר באשדוד" זכריה ט, ו, כלומר, יהיה להם מקום נפרד משלהם, אלא לר' יוסי מאי מה פירוש "וישב ממזר באשדוד"? ומשיבים: כדמתרגם כמו שהיה מתרגם רב יוסף: יתבון ישבו בית ישראל לרוחצן בארעהון דהוו דמו בה לנוכראין בשלווה בארצם שהיו דומים בה כנכרים, שמפרש ממזר כמו "מעם זר".

25 אמר רב יהודה, אמר שמואל: הלכה כר' יוסי. אמר רב יוסף: אי לאו אם לא שאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי, הוה אתי היה בא אליהו מפיק מינן צוורני צוורני קולרין היה מוציא מאתנו קבוצות קבוצות של אסורים, כלומר, שהיה מגלה כמה ממזרים יש בישראל.

26 תנו רבנן שנו חכמים: גר נושא ממזרת לכתחילה, אלו דברי ר' יוסי. ר' יהודה אומר: גר לא ישא ממזרת. אחד גר אחד עבד משוחרר וחלל כולם מותרים בכהנת. ושואלים: מאי טעמא מה הטעם של ר' יוסי? ועונים: חמשה קהלי כתיבי חמש פעמים נאמר "קהל" לגבי פסולים שונים שנאסר עליהם לבוא בקהל ה'.